באוקטובר 2009, מיצובישי השיקה בתערוכת הרכב בטוקיו את הקונספט PX-MiEV - SUV היברידי שניתן לטעון גם מרשת החשמל של 230 וולט (לפי אנל, בשקע יש 230, לא “שניים-עשרים”) שמבטיח טווח של 50 ק"מ/ליטר, כלומר בעברית: 2 ליטר/100 ק"מ. "ספקנות" אני לא חושב שהיא מילה חזקה מספיק כדי לבטא את התחושה שבה התקבל מה שיהיה, 4 שנים מאוחר יותר, אאוטלנדר PHEV, שיש לו, ניחשתם נכון, צריכה מוצהרת של 1.9 ליטר/100 ק"מ. באירופה (אבל לא בכל המדינות), האאוטלנדר PHEV הושק כבר בשנה שעברה ורק עכשיו הגיע גם לאזור הקרפטו-דנוביאנו-פונטי, לאחר שהסקנדינבים וההולנדים כבר גרמו למיצובישי להכפיל את הייצור שלה לכמעט 50,000 יחידות בשנה. אז, הגיע הזמן שנשאיר את הספקנות בצד ונראה במה מדובר עם הרכב הזה.
חוץ
אין דבר שמשמח אותי יותר מאשר כשאני רואה שיצרן עוקב בקפדנות אחרי הקונספט והמוצר הסופי נראה, כמה שאפשר, זהה למה שהובטח לנו בתערוכות הרכב. ומבחינה זו, האאוטלנדר PHEV לא מאכזב – הוא נשאר בעיקר אותו גוש עגלגל, שהוצג לפני 4 שנים בטוקיו, שמזכיר את השריון של רובוקופ. כן, הפנסים הקדמיים גדולים יותר, המעמדים הקדמיים כבר לא שחורים בשביל האפקט של “תקרה צפה”, ובסך הכל, קווי הרכב כאילו רוככו, אבל כל זה הכרחי בשם התקנות. מה לעשות, לא כל ההיברידים יכולים להיראות כמו i8...
פנים
הפנים של האאוטלנדר PHEV מציגים שתי בעיות קטנות ויתרון גדול. קודם כל, הבעיות: הראשונה היא ממשק MMC (מיצובישי מולטי קומוניקציה) – בהתחשב בכך שאנחנו חיים בעידן הטלפונים החכמים והטאבלטים, כל השהיה, כמה שהיא קטנה, מצד מסך מגע יכולה להיות רק מתסכלת. הבעיה השנייה נוגעת לנוחות: אני לא חושב שהמתלים שונו כראוי כדי להתמודד עם 200 הקילוגרמים הנוספים שיש ל-PHEV לעומת האאוטלנדר הרגיל וכך הרכב נראה יותר כאילו הוא רוצה ליישר את הבורות מאשר לרחף מעליהם, והמושבים הקשיחים לא עוזרים למצב. אבל, כפי שאמרתי קודם, הבעיות האלה מינוריות וניתן להתרגל גם לרעידות המOccasionals וגם לשיהוי של המסך המרכזי. היתרון הגדול, לעומת זאת, הוא באמת גדול. אני מתכוון כמובן למקום הפנימי. למרות שהאפשרות של מושב שלישי הוסרה, הפנים הם ממש מרווחים. תא המטען של “רק” 463 ליטרים (רק 14 ליטרים פחות מהאאוטלנדר הדיזל) הוא יותר מספיק לכל משפחה, והמושבים האחוריים נראים כאילו הם עשויים לשחקני כדורסל שמנים. חוץ מזה, הגימורים איכותיים, ועיצוב הפנים הרבה יותר בסדר במציאות ממה שהיו משאירים אותך התמונות לחשוב – אין כאן מה לבקר.
טכני
מבחינה טכנית, האאוטלנדר PHEV זוהר: מדובר במפעל עם שלושה מנועים, שני ממירים וסוללת ליתיום-יון עם 80 תאים, שמפתיע אותי שהיא לא מגיעה כסטנדרט עם הצוות שלה של מהנדסים. נתחיל עם המנועים: יש לנו שני מנועים חשמליים של 82 כוחות סוס שמפתחים 135 ניוטון-מטר מקדימה ו-195 ניוטון-מטר מאחור, היחידה הקדמית יוצרת מערכת היברידית עם מנוע בנזין של שני ליטרים של 122 כוחות סוס ו-190 ניוטון-מטר. וכל המנועים האלה יכולים לפעול בשלושה מצבים: “EV” – מצב שבו משתמשים רק במנועים החשמליים להנעה, כדי לגרום לך להרגיש לא כמו נהג, אלא יותר כמו נהג חשמלית; “היברידי סדרתי” – המנועים החשמליים ממשיכים להניע את הרכב, אבל המנוע התרמי משמש כגנרטור ומזמזם כמעט בלתי מורגש בסיבוב קבוע; “היברידי מקביל” - כן, ניחשתם נכון, כל שלושת המנועים פועלים בתיאום, אם אתה עובר את 120 ק"מ/שעה או זקוק ליותר כוח. הייתי יכול לדבר בלי הפסקה על כמה שהמערכת הזו חכמה וכמה שהיא מושכת עד 100 ק"מ/שעה גם עם מצב “ECO” מופעל, שמרכך את דוושת ההאצה ומנסה ככל האפשר לא להתייחס למנוע התרמי, אבל המסקנה היא זו: כן, היא צורכת 1.9 ליטר/100 ק"מ, אבל רק על מאה הקילומטרים הראשונים, בהנחה שאתה יוצא לדרך עם הסוללה טעונה. למה? כי מנוע הבנזין יכול לטעון את הסוללות רק עד 80% ב-40 דקות, צורכת 1 ליטר בנזין, מה שאומר שאתה מקבל טווח של כ-40 ק"מ ב-40
דקות, כלומר 60 ק"מ בשעה. אז אם אתה נוסע מתחת ל-60 ק"מ/שעה, אתה יכול להחזיק את זה עד שייגמרו 45 הליטרים של בנזין במיכל, לטווח מקסימלי של 824 ק"מ. אבל, בואו נהיה רציניים – אף אחד לא נוסע רק ב-60 ק"מ/שעה באופן קבוע, וכמה אנרגיה שתצליח לחדש על ידי בלימה, הצריכה תהיה גבוהה יותר בהאצה. מספר יותר רלוונטי לטווח יהיה בסביבות חמש-שש מאות קילומטרים במצב נהיגה רגיל, שזה מקובל עבור SUV של כמעט 1.9 טון.
פסק דין
בכל מקרה, מכל צד שתסתכל על זה, האאוטלנדר PHEV הוא צעד בכיוון הנכון. אם מישהו היה אומר לי לפני כמה שנים שיהיו SUV שצורכים פחות מ-2 ליטרים ל-100 ק"מ ומוציאים רק 44 גרם/ק"מ CO2, הייתי שולח אותו בנימוס לשיר בשולחן אחר, אבל הנה, מיצובישי לקחו את הספקנות הילדותית שלי וניגבו איתה את התחת. בעיניי, הבעיה הגדולה היחידה שיש לרכב הזה היא הצבע המלאכי של רכב “ירוק” ואקולוגי שעליו, למרבה המזל, אתה יכול לשנות. אבל הכחול הזה, בהיר וטהור כמו היום הכי בהיר במאי, לא כל כך בעייתי של הרכב, אלא בעיה שלנו שאנחנו עדיין מרגישים צורך לומר לעולם “הנה, אני נוסע ברכב אקולוגי”, כאילו אנחנו מנסים להסביר לסובבים אותנו למה בחרנו לעשות פשרה. ובכן, עם האאוטלנדר PHEV, אני לא רואה מה הפשרה, כי באמת יש אנשים שגרים בבית (ויכולים למשוך שקע בחצר), נוסעים פחות מ-100 ק"מ ביום, אבל זקוקים לרכב מרווח. אבל עדיין נשארת בעיה קטנה. כלומר, המחיר. הדגם שנבדק עולה 49,588 יורו כולל מע"מ, שזה הרבה מאוד, אבל זה כל כך הרבה, כי ממשלת רומניה לא תורמת כלום לרכישת רכבים אקולוגיים. להשוואה, בספרד, אותו דגם, עם אותן תכונות, עולה 39,500 יורו. פם פם. מקור: TopGear.ro
Romanian
Español
Hebrew